<h1>שבלי הלקט סימן קט"ז</h1>
<h2>דף קמג:</h2>
תנו רבנן נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על יד על יד ואוכל. אבל לא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שעושה בחול. נשברה לו חבית בראש גגו, מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף. פי' יקלוט הקילוח הנופל מן האויר, יצרף שמצרף כלי עם הגג ועושה אותו כמין מרזב. נזדמנו לו אורחין מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומצרף, ולא יקלוט ואחר כך יזמן אלא יזמן ואחר כך יקלוט. ואין מערימין בכך. משום ר' יוסי ביר' יהודה אמרו מערימין. מצאתי בשם הר' שמשון ביר' אברהם זצ"ל חבית שנשברה בשבת, שמעתי שיש מחלקין בין חביות שלהן שהיו שלחרש לחביות שלנו שהן שלעץ, דשלחרש כשנשברה אדם בהול על ממונו שהיין נשפך ויוצא ביותר ואין לו תקנה עוד ומבקש כלים להריק כולה, אבל שלעץ אינה כי אם מטפטפת מעט מעט ואינו בהול עליה שאינו ירא שמא תוסיף. וטעם זה אינו מתיישב בליבי, דכמה פעמים ראיתי בחביות שלעץ שאותן גלגלין, הן צירקלי המקיפות אותן, נפסקין והיין נשפך מכל צד. וכל דינין האמורין בפרק כל כתבי [קי"ז ע"ב] נוהגין בשלנו כמו בשלהן. מיהו נראין דברי רבינו תם זצ"ל שמדקדק, דווקא שנשברה אסור לקלוט ולצרף, אבל נסדקה לא. ולשון מצילין נמי מוכיח, דקתני מצילין כמו בדליקה. אבל היכא דעביד טיף טיף או נסדקה דאין אדם בהול על ממונו יביא כלי אחר ויצרף. עד כאן דבריו. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו כתב חבית שנשברה בשבת אין לערות מכלי אל כלי כדרך שעושין בחול, גזירה שמא יביא כלים מן החוץ. מצאתי בשם הר' יוסף זצ"ל נקב שנסתם בחביות שלנו שסותמין אותו בעץ, מותר לנקבו בשבת להוציא העץ ובלבד שלא יהא הנקב כנגד השמרים, וגם ליתן הקנה חלול בנקב להוציא היין מותר, ואע"פ שלא היה בו מעולם. וברזא נמי שקורין שפינא, אפילו לא היה בחבית מעולם אם הכינו מאתמול לכך מותר.
